בשנת 1967 מבצעת "להקת חיל-הים" את השיר "מה אברך" אותו כתבה רחל שפירא לזכר בן קיבוצה שנפל במלחמת ששת הימים. הציבור הישראלי מגלה את קולה של נערה צעירה שמרטיט לבבות.

יורם טהר-לב פוגש נגר המגלף כסא לאליהו הנביא ובהשראתו כותב את השיר "על כפיו יביא". 1969 פסטיבל הזמר. רבקה זהר שרה את השיר והוא נבחר לשיר השנה וזוכה ב"כינור דוד".
נתן אלתרמן, המשורר הלאומי, נפעם מקולה, מוסיף להצגה "צץ וצצה" שירים העתידים להפוך לאהובי הקהל לאורך שנים: "אוריאנה" "גדליה רבע איש" , וכותב במיוחד עבורה את "זמר שלוש התשובות".
חורזי החרוזים כותבים והמוזיקאים מלחינים והזמרת שרה... "בן יפה נולד" , "נגן לי ירדן" , "הבית ליד המסילה"...

באחד הימים בשנת 1973 אחרי מלחמת יום-כיפור, אורזת חפציה ונוסעת לניו-יורק יחד עם בעלה הראשון ובתה תמה. חייה נראים יציבים ומלאי שמחה. היא תעבוד במועדון "הפינג'אן" בוויליג' ויהיו לה יחסים החורגים מן הרגיל בחומם ובזיקה שלהם עם מנהל "הפינג'אן" מנחם דאורמן, שעליו היא תאמר: "אדם נדיב וישר".
והיא תפגוש במועדון "הפינג'אן" את עלי, נגן עוד ודרבוקה, מוזיקאי גדול והמוזיקה ביניהם זורמת בתואם שאין לו משל. והם יעבדו יחד במועדון "הפינג'אן" במשך כשבע שנים.
והיא שמחה בעבודתה וחייה מלאים אושר.
והחיים משתנים.
מזדעזעים חייה ותהפוכותיהם יציבוה על פי תהום. ומצבה ילך ויתדרדר עד כדי סכנה לחייה.

השנה 1985. השיר "הדרך אל הכפר" משיב את הזמרת לארץ מולדתה. והשיבה, רעיונו ופרי עמלו של גברי מזור (מנהל אמנותי של ה"פסטיבל") לו היא חבה תודה שלא תכלה. ומשם לאט ובבטחה השיר "חלקת אלהים" ואחריו השיר "הלאה".

ועדיין לא. נשמתה מפרפרת והצער מכלה כל ניצוץ של תקוה.

השנה 1988. מהפך בחייה. רבקה זהר פוגשת את הסופר והוגה הדעות שלמה קאלו. ואחרי שתקרא בספריו תמצא בהם מענה איך להתמודד עם העוגמה העצומה החונקת יישותה ועליהם היא תאמר: "הגעתי הביתה". מאוחר יותר תודה לבעלה "שהראני את ההיבט האחר והצעיד אותי בטוחות אל חיים שכדאי לחיות אותם".
שלמה קאלו לוקח את הזמרת תחת חסותו והיא תעבור כור היתוך ותהיינה עשרים שנות שתיקה שסופן מבורך. ושלמה קאלו יכתוב וילחין לה את השירים "אבי הטוב שבשמיים" , ו"חסד מופלא" בתרגומו, "לחיות אותם עד תום" – שעליו יאמר: "לחיות משמע להיאבק. להיאבק משמע לאהוב", ו"סיפור על ציפור".
ועדיין שתיקה.

באחד הימים של שנת 2004 בשובם מטיול בשוויץ יתפעם ליבם ועל זה יאמר: "ממרום יתגלו בתיה הלבנים של תל-אביב על חולותיה. ובתוך היבש הגרום הזה אצור משהו קדום. ופורץ שיר הנשזר בנשמה המעיד על החסד הזה, שלא יופר לעולם, בין לבנו לאדמה הזאת".
מוקדם בבוקר יתיישב שלמה קאלו על מיטתו והמילים תתחלנה לזרום, בהוד קדומים וברוח החופשית של האדם והוא יקרא לו "כלת מלך". נכנסים לאולפן ומקליטים אותו.
..."ואין שיר שדומה לו. והוא היפה, המושלם, הנשגב מבין שיריי. והשירים – "על כפיו יביא", ו"רבי עקיבא" ו"הדרך אל הכפר", סללו לו דרך והם מרכינים ראש בפניו". (מתוך "עץ הזית" – אוטוביוגרפיה)


ב-16 לנובמבר 2006 מוצאת עצמה הזמרת ליד שולחן הכתיבה בניסיון לרשום סיפור חייה והסיפור פורץ ונכתב על פיסות נייר בכל מעמד שהוא: תוך כדי בישול ותוך כדי ניקיון הבית, תוך כדי אכילה ואפילו באמצע מקלחת. ומתרגשת תיגש לבעלה שלמה קאלו ותבקש דעתו על הכתוב ובהתחלה יעיין בריכוז ובהמשך יאמר לה: "אינך זקוקה לאישורי, המשיכי!". והספר ייכתב בתוך חודשיים ויקבל את השם "עץ הזית". ובסיום הכתיבה היא מבקשת להביע אהבתה לבעלה בשיר ומבקשת שיכתוב והיא מעזה לתת לו ציוני דרך ובחיוך יירתם למשימה.
בפברואר 2007 יצא לאור הספר "עץ הזית" ובעקבותיו הוקלט השיר "אוהבת אותך". בעקבות הספר "עץ הזית" ייפנה אודי זמברג מהפקות "תוצרת הארץ" בבקשה להעלות מופע של הזמרת. באחת ההזדמנויות יאמר על השיר "אוהבת אותך" – "זה השיר שאני הכי אוהב".
יחס מיוחד בין הזמרת למפיק.

בספטמבר 2007, בפעם הראשונה מזה כ-20 שנה, עולה רבקה זהר על בימת היכל התרבות בראשון לציון, מלווה בתזמורת הסימפונית של ראשון לציון ובניצוחו של המעבד אילן מוכיח.
ובמופע "חלקת אלהים" שירים ישנים וחדשים וביניהם שזור כחוט השני, סיפור חייה. ובהופעותיה ינהר אליה הקהל אל מאחורי הקלעים. ואחת הבאות תאמר:
"!You became a messenger for humanity"