ארבעה ילדים. שחורים דוברי צרפתית. אחים. מראם משובב. מרנינים את הבוקר. כמו ציוץ ציפורים, כמו ניצני עלים. כמו תכלת זוהרת.
הילדה, עטור ראשה חמדה סיכות צבעוניות. שמלתה הלבנה זוהרת על רקע העור השחור, המבהיק. תתהלך אוחזת ביד אחותה הקטנה. הגדול, רך, שתמיד דבר מאכל בידו, ירכן אל אחיו הקטן ויתמוך בו כשהוא יירד במדרגות. ייעצר לרגע, יקח את הכריך מיד אחיו הקטן, יחצהו לשניים, ובבלע אחד, ישליכו אל פיו והקטן, מחרה מחזיק אחריו, ויטמון את הבלע אל פיו גם הוא, רק שגדול הבלע ולחייו מתנפחות , מקשות על הלעיסה.
והבינוני פיקח מכל האחים. גופו כחוש. בריא. עיניו בורקות רֵעוּת שתוכל לסמוך עליה. משנכנסה
מכונית למגרש החנייה עטף בידיו את שכמותיו של אחיו הקטן, מזיזו מדרך סכנה. כשיראה את אחיו הגדול עומד על עומדו, בוהה, יגיע אליו ובשתי ידיו הדקות, ינערו בדחיפה קלה, "Allez" יאמר לו. קדימה!
מתמהמה האח הקטן, מסוקרן מסביבתו, וכשנתן דעתו שֶׁרִחֲקוּ אחיו, ירוץ אחריהם כאיילה שלוחה, גמישים אבריו, עליצות נובעת ממנו, ממלאה את האויר רננה.
מרחוק אשמע צהלת קולותיהם ואציץ מהחלון לברכם לשלום. מתמלאת הודייה. שמחה לראותם. צועדים הם לבית ספרם.
אלהים עמם.
Comentários