חיפוש

"תיקון כללי" (ככה זה התחיל)


7.12.2012. מופע של כמה אמנים ב"קאמרי" (עולה על הבמה ושרה ל"באלאנס") בסיומו צועדת לחדר ההלבשה וחולפת על פני בחור צעיר ומשתבצת בהכרתי "עלם חמודות", שאומר לי:

- את שרה יפה.

מהנהנת בראשי,מעט נבוכה, וממשיכה לצעוד.

-לא, באמת - שב ואומר.

מאחורי הקלעים של הבמה. באיזה שהוא רגע, יעמוד לידי וישאל:

- את עדיין מקליטה?

- בטח - עונה לו.

- יש לי שיר שחושב שמתאים לך.

נמצאים בחדר האיפור והוא יגיש לי את האייפון שלו ואני אקשיב לשיר. בדרך כלל מספיקות כעשר שניות כדי לקבוע אם השיר מתאים. מקשיבה כחצי דקה. השיר באמת מתאים. מבקשת שיעביר לי אותו למחשב של השכן יגאל (אין לי מחשב).

מקבלת את השיר בביצוע של אותו אמן צעיר ועכשיו כבר יודעת את שמו: לירון לב. והביצוע יפה, יפה מאוד. והשיר מרגש, פרי יצירה, מילים ומנגינה של לירון לב.

אחרי מעקשים, של מנעד גבוה מדי ומנעד נמוך מדי, נפגשים בביתו. מתרגשת. כשישה חודשים לפני המפגש עם לירון אני מתפללת ומבקשת "לעשות מוסיקה" וכל ישותי כמהה למוסיקה. והדבר ניתן. וזה מתחיל (שנינו עדיין לא יודעים זאת) עם השיר "תיקון כללי" ובפעם הראשונה אני שרה בצלילים נמוכים שהולכים ועולים (ולוקח לי זמן להתרגל לפירוק המשפט כמו שלירון שר) ובפעם הראשונה ובאופן טבעי (השיר לא מקבל אחרת) אני שרה בריש גרונית. ומצטרף לירון לשיר ומרקם הקולות תואם בצורה מושלמת (כאילו הכרנו בזמן ומזמן). נכנסים להקליט את השיר. והשיר מכנס אותך לתוך גרעין הלב ונותן לטוב לפעול וזאת אמנות.

ומתפתחת זיקה.

כישרון פוגש כישרון והמיטב של השניים בא לידי ביטוי.

חוזרת הביתה ופתאום (כך זה קרה, פתאום) מוצאת את עצמי כותבת מילים לשיר. מעט נדהמת וקצת בספק מצלצלת ללירון שאומר לי:

- סמסי לי את השיר.

- זה ארוך - אומרת לו.

- רגיל להודעות ארוכות - אומר.

והמילים נראות לו והוא יכתוב להן מנגינה. והקולות ששר לירון חודרים ללב ועושים לי להמריא וביחד הופכים את השיר למשהו סובלימי. ונקרא לו "לא כמו אתמול".

והזרם כמעיין מתגבר ובתוך חודש נכתבים כעשרים שירים ולשבעה מתוכם יכתוב לירון מנגינה.

והיד נטויה.

וגדלה הזיקה.

מעצימה ומעמיקה. וכישרונו עצום ומתאים לי. דמותו גבוהה ועיניו כשל נער וזוך בהן. לימים אתוודע לכישרונו לחקות. ובחיקויים שהוא עושה באים לידי ביטוי קולו של האדם והמופלא שבחיקוי: אופיו של האדם.

מבלי לתכנן ומבלי לראות את הצעד הבא (הדבר קורה מעצמו) מתפתח מופע משותף וחושבים על אלבום משותף. וזה מסוג הדברים הכנים, שהיו צריכים לקרות. וכשזה ככה, זה מופלא, מיוחד, מפתיע, משמח. ואומרים לי שלירון זכה ואומר:

- לירון זכה ואני זכיתי והקהל זוכה.

מתוודעת לשאר חברי הלהקה ומתרחבת הזיקה בין כל חברי הלהקה והיא מלאת חן ומוכשרת. והמילה שמשתבצת לתאר את האחווה היא: "רעות" שתופסת כאן במלוא משמעותה.

משה לוי. יועץ מוסיקלי. מעט מנומנם. לפעמים יישב ועיניו עצומות ונדמה שאיננו מקשיב ולפתע יאמר: "נסו עכשיו בטון גבוה יותר", או "נסו לנגן רק בוזוקי ופרקשן שיהפוך את זה למשהו יותר מדברי". כולנו אוהבים אותו. ראייתו המיוחדת של המוסיקה היא משהו שממריא. אתה מופתע ומאושר מדיוק הערותיו והן מבורכות.

ניר יונה - משקיף מעל. גבוה. מאוד גבוה. רך. עיתותיו בידיו. יאמר דבריו בנחת. שמחים כשהוא מגיע. יעסוק גם במיקס של השירים וכולו נכונות לשמוע תגובות, כאלה ואחרות, להבינן וליישמן. נעים איתו.

אלון דהאן - sound man. ואיזה איש sound. אומן! כשה-sound בידיו תחושה של ביטחון מתקיימת. יישמע כל צליל בבהירותו וכל מילה תהיה מובנת. יש מי שאוחז את הכל ונותן לזה להישמע בדרך מובחרת. הוא משלנו.

שֶם המופנם, שרכות הבעתו על הגיטרה והבוזוקי חודרת ללב.

רועי חלד - עיניו בוחנות בכל רגע, שתיפופו, מוסיקה, שמעגנת ואוחזת ומותירה לך להיות בדינאמיקה שלך. והוא נותן דעתו על כל תו וכל קטע של קצב.

גל דהאן - סקסופון, קלרינט, חליל - שנשמתו נשפכת, כל כולה, אל תוך הכלי שהוא מנגן ואיזו נשמה!

אלון רדעי - נסו לעמוד על יד האנרגיה התמידית שלו, ונגיעותיו על הקלידים יפות מאוד.

אמיר קובלסקי (המחליף של אלון) - עדינה נגינתו. מוכשר הבחור הצעיר הזה. כשכולם נמצאים בחדר פתאום אראנו. נטמע אל עצמו. שקט. טוב לב.

נדב גיימן - עשרות סוגי פרקשן (הגיע להקלטה עם מכונית עמוסה) שלא יירתע ולא ייעף מלהוסיף עוד דבר ועוד דבר. דמותו שברירית ובתוכה לב רגיש.

דניאל דוּב - נגן הבס. צריכים לראות אותו קופץ. קפיצותיו הגמלוניות מלאות חן וכולו התלהבות והוא מסור. לפני ההופעה ניגש אלי ואומר לי:

- מתרגש ורוצה כבר לעלות - ופניו פנים של ילד.

והסוד של המופע החדש הזה: המוסיקה. שעוברת בינינו וכולה לב ועושה מהדבר שלם.

שנהייה ראויים למה שניתן.