​אני פוגשת באודי תורג'מן בסוף 2019.

ושרים שיר אחד. "כפי כוחי".

לכאורה מפגש לשיר אחד.

ומיד כמו קרן אור ביום של ערפל, מתפתחת זיקה שכובשת כל חלקה ונים בנפשי ומביאה אותי ליכולות, שלא ידעתי שהן קיימות.

ומגיע השיר "לשמוע את הלב" ואחריו "סופות" ואחריו "קסם"...

ובכל שיר חלק מחיי מסופר ומובע.

וזה מפתיע אותי וזה מפתיע את אודי.

לא ציפיתי ליצור מחדש.

אני זוכרת שהתפללתי: "אלהים אני רוצה לעשות מוסיקה חדשה לא רק למחזר..."

וזה בא. כמו סכר שנפרץ.

שיר אחרי שיר, פרי כנותם של המשוררים כמו משה קלוגהפט, אלי אליהו, יחזקאל רחמים,  שחר הדר, ברק פלדמן, דודו טסה. ובידו האמונה, המוכשרת כל כך, של אודי תורג'מן, פורצים השירים, פרק אחר פרק ובכללותם מהווים סיפור מופלא, מרומם, של נפש האדם.

מחובתו של אמן להגיש נחמה לשומעיו.

מקווים, כל היוצרים, שבאלבום הזה - נחמה.   

הכל טוב תמיד :)