הרכין הברוש בחצר ראשו. שחה צמרתו. שפל מראהו, כזקן חולה. הוא איננו בוכה. מקבל עליו את
שבא לו. מביטה עליו ועוברים הדברים בינינו והיד מושטת ללטף, להרגיע והלב מעביר ברכתו שהכל יהיה בסדר. ותופיע תמר בבוקר ותדבר על העץ, מציעה להרים תומכות וליישרו. והיא תפנה ליגאל שמיד ייענה, ויציע לכרוך מסביבו חבלים ולהדק אותם אל מעקה המרפסת בקומה השנייה. ויעמלו השניים. יניחו סולם גבוה מקצה זה, ומקצה אחר, ויקשרוהו בחבלים וירימו צמרתו. וישקוהו מים לרוב ודשן יטמן באדמה מסביבו והנה עומד הוא רם, מחדש. וקצה הצמרת, שאינו כרוך, מתעורר לחיים חדשים, מעז להרים ראש, מצביע על נוזל החיות השב להתרונן בעורקיו.
בוקר למחרת. שולחת מבטי אליו ו"בוקר טוב" עובר בינינו. מבורך. שליו. מבטיח.
